<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' מילה פ"א</h1>
<h2>דף מז:</h2>
כיצד מוהלין, חותכין הערלה כל עור המחפה העטרה עד שתתגלה כל העטרה, ואחר כך פורעין הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה. ואחר כך מוצץ המילה עד שיצא הדם, שלא יבא לידי סכנה. וכל מל שלא מצץ מעבירין אותו. ואחר שמוצץ נותן האספלנית ורטייה. ציצין המעכב[ין] המילה, כגון אם נשאר מעור הערלה עור החופה רוב גובה של עטרה, ערל כמות שהיה. ואם לא נשאר אלא מעט שאינו חופה רוב גובתה של עטרה, זהו ציצין שאין מעכב. קטן שבשרו רך ומדולדל, או שהיה בעל בשר עד שיראה כאלו אינו מהול, רואין אותו בעת שנתקשה, אם נראה שהוא מהול [אינו צריך כלום וצריך לתקן את הבשר מכאן ומכאן מפני מראית העין. ואם בעת שיתקשה לא נראה שהוא מהול] חוזרין וקוצצין הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת קשוי. ודבר זה מדברי סופרים, אך מן התורה אף על פי שהוא נראה כערל [הואיל] ומל אין צריך למול פעם שנייה.
<h2>דף סד:</h2>
חולה, כמו שחלצתו חמה וכיוצא בזה, מונין מעת שיחי מחליו שבעה ימים מעת לעת ואחר כך מלין אותו. אבל אם כאבו עיניו, כשיפתחו וירפאו מלין אותו מיד. וכן אם נמצא ירוק או אדום ביותר משאר נערים הבריאים, אין מלין אותו עד שירפאו. וכן אם מל בנו ומת מחמת מילה שהכשילה כחו, וכן השני, לא ימול השלישי עד שיתחזק כחו. כלל הדבר, אין שום דבר סכנת נפשות נדחה מפני מילה, שאיפשר למול ביום אחר ואי איפשר להחזיר נפש מישראל לעולם.
<h2>דף עא.</h2>
מצות עשה למול בנו ביום השמיני. עבר ולא מל בטל עשה ואין חייב כרת. ובית דין מלין אותו בעל כרחו. לא מלו אותו, כשיגדל ימול עצמו. ואם לא ימול, כל יום שיעבור עליו ולא ימול בטל עשה. ולא חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד. אין מלין בן ישראל שלא מדעת אביו, אלא אם נמנע למולו. נולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית, דלא כה"ג. אנדרוגינוס ויוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות מלין שתיהן ביום ח', ואין דוחין השבת, אלא מלין אותו באחד בשבת יום תשיעי ללידתו.
חולה, כמו שחלצתו חמה וכיוצא בזה, מונין מעת שיחי מחליו שבעה ימים מעת לעת ואחר כך מלין אותו. אבל אם כאבו עיניו, כשיפתחו וירפאו מלין אותו מיד. וכן אם נמצא ירוק או אדום ביותר משאר נערים הבריאים, אין מלין אותו עד שירפאו. וכן אם מל בנו ומת מחמת מילה שהכשילה כחו, וכן השני, לא ימול השלישי עד שיתחזק כחו. כלל הדבר, אין שום דבר סכנת נפשות נדחה מפני מילה, שאיפשר למול ביום אחר ואי איפשר להחזיר נפש מישראל לעולם.
<h2>דף עא:</h2>
כיצד מוהלין, חותכין הערלה כל עור המחפה העטרה עד שתתגלה כל העטרה, ואחר כך פורעין הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה. ואחר כך מוצץ המילה עד שיצא הדם, שלא יבא לידי סכנה. וכל מל שלא מצץ מעבירין אותו. ואחר שמוצץ נותן האספלנית ורטייה. ציצין המעכב[ין] המילה, כגון אם נשאר מעור הערלה עור החופה רוב גובה של עטרה, ערל כמות שהיה. ואם לא נשאר אלא מעט שאינו חופה רוב גובתה של עטרה, זהו ציצין שאין מעכב. קטן שבשרו רך ומדולדל, או שהיה בעל בשר עד שיראה כאלו אינו מהול, רואין אותו בעת שנתקשה, אם נראה שהוא מהול [אינו צריך כלום וצריך לתקן את הבשר מכאן ומכאן מפני מראית העין. ואם בעת שיתקשה לא נראה שהוא מהול] חוזרין וקוצצין הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת קשוי. ודבר זה מדברי סופרים, אך מן התורה אף על פי שהוא נראה כערל [הואיל] ומל אין צריך למול פעם שנייה.
<h2>דף עב.</h2>
כשיצא הנער לבית הכנסת יאמרו הקהל ברוך הבא בשם יי, כי "הבא" עולה ח' רמז לח' ימי מילה. ולוקחו הבעל ברית, והמל יברך קודם שיכרות, ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה. ופסק רש"י ור"י אפילו מל בנו. אבל המימוני כתב [פ"ג מהלכ' מילה ה"א] שמברך האב למול את הבן. ואחר שמלהו לוקחו בידיו, ומברך, ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברם אבינו. והעומדים שם אומרים, כשם שהכניסתו לברית כך תכניס(ת)ו לתורה לחופה ולמעשים טובים. אין שם אביו יש שהורו לברך אותה בית דין או אחד מן העם, וטעות הוא, שאין אחר מצווה רק הוא למולו. וחוזר המל ומברך, בורא פרי הגפן. ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדש ידיד [יצחק] מבטן חוק בשארו שם [יעקב] וצאצאיו [השבטים] חתם באות ברית קדש, על כן בשכר זאת אל חי חלקנו וצורינו צוה להציל ידידות שארנו מרדת שחת למען בריתו אשר שם בבשרינו ברוך אתה יי כורת הברית. אלהינו ואלהי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו, ויקרא שמו בישראל פלוני בן פלוני, ישמח האב ביוצא חלציו ותגל האשה בפרי בטנה, כאמור, ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך, ונאמר, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. וטובל פי הנער מן היין, ואומר, וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלהים. ונאמר, זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור, ונאמר, אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק. ויעמידיה ליעקב לחק לישראל ברית עולם. ונאמר, הודו ליי צבאות כי לעולם חסדו, פלוני הקטן גדול יהיה, כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים ולמצות. נולד מהול ואדנרוגינוס אין צריכין ברכה. והמל אדם גדול יכסה ערותו עד שיברך, ואחר כך יגלהו ומל אותו.
<h2>דף עב:</h2>
אין מלין אלא ביום אחר עלות השמש, בין בזמן מילה שהוא יום ח' בין שלא בזמנה. שנאמר, ביום השמיני, ביום ולא בלילה. מל אחר שעלה עמוד השחר כשר. וכל היום כשר למילה, ומצוה להזדרז להתחיל בתחלת היום. מילה בזמנה דוחה את השבת ושלא בזמנה אין דוחה אפילו יום טוב. ואם בהרת בעור הערלה, אף על פי שקציצת צרעת בלאו, ידחה עשה דמילה אפילו שלא בזמנה לאו [ד]צרעת.
<h2>דף פ:</h2>
נולד לשמונה חדשים ושערו לקוי ואין צפורניו שלמים, נפל הוא ולא דוחה שבת, (ולא) ואסור לטלטלו, דבקופ', אבל אמו שוחה עליו ומניקתו, שאינו חי, ואם שהה שלשים יום דוחה, שיצא מכלל נפל. וכן אם שלם בשערו ובצפרניו, כבן שבעה חדשים השלם הוא שדוחה שבת, אלא שנשתהה ומותר לטלטלו. מפר' בה"ג דלא משכחת בן (שמת) [שמונה] ודאי כי אם בבתולה שלא נבעלה כי אם יום אחד ומת בעלה ביום ההוא, אבל על הטבילה אין לסמוך כלל, כי שמא מעוברת היתה מטבילה אחרת. ספק בן שבעה בן שמנה מל אותו בשבת ממה נפשך, שאם בן שבעה ושלם, בדין דוחה, ואם בן שמנה הוא מחתך בבשר הוא, לפי שהוא נפל.
